מריו רודריגז קובוס - סילו, מייסד התנועה ההומניסטית של 6 ינואר 1938 - 16 ספטמבר 2010

- ארגנטינה מנדוזה ספטמבר 17 2010 17: 28

בספרו של אפונטס דה פסיקולוגיה, הספר האחרון שפורסם על ידי סילו (Ulrica Ediciones, Rosario, Argentina, 2006), עורך מציג את "ביוגרפיה" של המחבר בשלושים ושלוש מילים.

סינתזה זו נשלחה על ידי אותו סילו בגישה שחוזרת על עצמה: מעולם לא היתה לנו הערה ביוגרפית של המחבר שחרגה מחצי פנים. לכן, מה שאנחנו הולכים לחשוף הבא הוא סוג של התייחסות ביוגרפית בלתי מורשית כי נעשה תחת אחריותנו עם הרצון לתת קצת מידע קרוב יותר לאדם ואת העבודה של האיש הזה, אשר דיבר וכתב על כל את הנושאים מלבד את עצמו.

ב 1999, בחוברת בשם "המחשבה על סילו", אנו כותבים: סביבת הייחודיות המקיפה את סילו אינה באה מרעיונותיו, המקובלים או לא, ברורים ויש להם שיח מובנה. במקום זאת, יש לחפש את הסיבות למסתורין והעמימות המקיפה אותו בשלושה גורמים, שניים שהם זרים לו ואחד הנוגע לכך. הגורמים האחרים: 1. מצבה הנפשי של ההנהגה הארגנטינית, הצבאית והאזרחית, ו- 2. את היחס של התקשורת המקומית. 3. מה שניתן לייחס לסילו הוא עצמאותו המעצבנת מפני גורמי הכוח והשימוש בחירותו.

הראשון לאסור ולהשמיץ סילו היה הדיקטטור חואן קרלוס אונגניה. הרודפים המתמידים ביותר שלו היו חוסה לופז רג'ה, האחראי על "משולשת A" כנופיה למשטרה ורמון ג 'יי קאמפס, רצח עם. דמויות אלה נתפסו כי הטפה של סילו על "אי אלימות" לסכן את האינטרסים שלהם ואת המערכת האלימה הם הגנו. לפיכך, הם רדפו את רעיונותיהם, איימו וביצעו התקפות ורציחות נגד חברי התנועה שנוצרו באופן ספונטני על ידי רעיונות אלה.

מאידך גיסא, סילו הוא אדם בעל הרגלים פשוטים וצנועים, מתעלמים ממראה הכוח והפרסום. הוא אינו איש של "יחסי תקשורת". לבסוף, הוא חשב, כתב ודיבר על כל הנושאים שמעניינים את האדם, רוטט או חודר ללא ספק לתחום הפסיכולוגיה, הדת והפוליטיקה, ומקדם תמיד את המתודולוגיה של "הלא-אלימות" הפעילה לשינוי החברתי והאישי. בקיצור, היא פגעה באינטרסים, שמה את המגוחך במקומה והתעלמה ממכשירי התהילה. אבל הדבר המעצבן של המערכת הוא שסילו, למרות שהוא אינו מציע זאת, הוא מנהיג, מדריך רוחני. אדם שהתנהגותו מעוררת השראה; שהרעיונות שלהם ממלאים חלל, ומעל לכל, נותנים אוריינטציה אחרת בעתיד.

"תחשוב, לך והלך", היא עמדה פרגמטית. אבל המחשבה המקורית, המקיפה את הקיום האנושי והניסיון, מעוררת את דבקותם של אנשים מגוונים מאוד ומעוררת ארגון מתנדבים פעיל וגדל, זה היה "בלתי נסבל" עבור המצדדים.

ההתנכלויות התנהלו תמיד באותה דרך: הן ניסו לגרוע מן התרומות, הכתבים והאמירות שלהם היו מוסתרים לגנוב אותן, את הרעיונות שלהם - כוח הוצג בצורה שגויה על ידי שימוש בהן כסיסמאות פרסומיות. דבר מכל זה לא מנע מחזונו את העולם לפרוץ דרכו ודבריו מגיעים אל לבם של אנשים פשוטים.

הכוונה להשפיל היא זו המונחת ביסוד העלבונות השונים שנעשו מכוח היום. אין זה, אגב, המבט הבלתי משוחד של האקדמיה הרוסית, שהבחירה אותו עם דוקטורט הכבוד ב- 1993. כך כתבנו ב- 1999.

הפצת האידיאולוגיה הלא אלימה שלו הובילה אותו, ב 1981, לתת הרצאות בערים שונות באירופה, סיור שכלל אירוע בהודו. הם היו אירועים קשים, כי סילו מסר את המסר שלו לאלפי אנשים שהתכנסו בסלונים ובאצטדיונים מכוסים ובמקומות פתוחים גדולים, כמו חוף צ'ופטי בבומביי. זה היה ידוע אז, מה שהם עצמם קבעו את "הזרם הלא אלים של שורש אמריקה הלטינית". לאחר מכן, ההרצאות שלו התקיימו באוניברסיטאות, במרכזים תרבותיים ובכביש הציבורי כמעט בכל העולם, תוך השגת הידבקות הולכת וגדלה שכבר כוללת מיליוני אנשים במדינות 140.

לאחרונה, נראה כי עמדת התקשורת ההמונית השתנתה וההכרה במוסדות, אישים ותקשורת באירופה, באסיה, וביתר שאת - בארצנו מגיעה. אמצעי התקשורת הורידו את מחסומי הדעות הקדומות ומוכנים לאפשר את חופש הביטוי של הוגה דעות זה. ב 2006, הטפה שלו לשלום העולם, אשר התמקד פירוק הנשק הגרעיני, זכה בכיכרות, ברחובות, בפעם הראשונה, מסכי טלוויזיות, בתי קולנוע ואיצטדיונים. כיום, יש מיליונים שמקשיבים לסילו ורבים אחרים מוכנים להיות מוכנים להקשיב לאדם טוב שמילתו מעוררת בעדינות את הרוח.

התערוכות הציבוריות האחרונות שלו על ההר הפכו לרגל לרגל. ב- 1999, כשהנציח את יום השנה ה- 30 של הטקס הפומבי הראשון שלו, באו ארבעת אלפים אנשים להקשיב לו ב"פאונטה דה ואקאס", המקום השומם שבו דיבר לראשונה לכמאתיים איש. ב 2004 הם היו בסביבות שבעת אלפים ב 2007 מספר גדל ליותר מ 10 אלף. הפארק שנבנה שם מקבל ביקורים קבועים ונקרא על ידי העיתון "מגדל שמירה של אמונה".

מ 2002, השנה שבה סילו מציג את ההודעה (הצלה של אינדיבידואליות בכל דבר על פי הסולידריות החברתית שלה) כבר מתעוררים ברחבי העולם חדרים עירוניים וגנים. מרחבי המדיטציה וההשראה הרוחנית מתפתחים בחמש יבשות. חלקם פארק פונטה דה ואקאס, Manantiales, La Reja, Kohanoff ו Caucaia בדרום אמריקה; רד בלוף בצפון אמריקה; Atigliano ו Toledo באירופה, כבר יזמה את הפרויקטים, פארקים של אסיה ואפריקה.

הפניות האישיות כי סילו נותן תמציתיים: שמו הוא מריו לואיס Rodríguez קובוס, 6 נולד מנדוזה בינואר של 1938. הוא נשוי לאנה Cremaschi, הוא אביו של אלחנדרו ופדריקו ומתגורר בעיירה קטנה (Chacras de Coria) בפאתי מנדוסה. הוא סופר, ובמשך כמה שנים הוא נטש חלקית את פעילותו החקלאית.

עבודותיו העיקריות הן: הומניזציה של כדור הארץ, תרומות למחשבה, יום אריה הכנף, חוויות מודרכות, מיתוסים שורשים אוניברסליים, מכתבים לחברי, מילון להומניזם חדש, שיחת סילו ומינויים לפסיכולוגיה. הם גם ערכו שני כרכים של יצירותיו השלמות. ספרים אלה תורגמו ופורסמו בשפות הראשיות, הדיאלקטים והשפות, והם קוראים את המתחרים הצעירים, את השמאל החדש, את ההומניסטים, את האקולוגים ואת הפציפיסטים. משנת 2002, כפי שאמרנו, סילו כוננים את המסר, מימד רוחני.

אם היינו צריכים לתאר פרופיל, היינו אומרים שסילו הוא האידיאולוג של זרם מחשבה: הומניזם חדש או הומניזם אוניברסליסטי (או הומאניזם סילואיסטי, אם כי הוא דוחה את המלים האלה); תנועה פוליטית-חברתית לא אלימה: התנועה ההומניסטית, והבעה רוחנית: המסר.

הדוקטרינה של סילו מכסה, בקיצור, את הנושאים הבסיסיים שמעניינים את האדם.