יומן יומן, אוקטובר 31

31 אוקטובר - כשמגיעים לנמל אחרי שעות ניווט רבות נראה שהזמן מואץ.

אתה קם בשעה 7 בבוקר עם הרעיון לקיים את כל היום קדימה, ופתאום אתה מוצא את עצמך רץ בסוף אחר הצהריים לא לפספס את המעבורת ולא לפספס את הפגישה באסטאקה עם קבוצת הפציפיסטים מרסיי

הזמן טס: מנקים את הסירה, מחדשים את המטבח, מחפשים מכבסה לכבס בגדים, נלחמים ב-wifi שנראה כאילו הוא מהשטן, בעקבות הבונפונכיאר של הקפטן שנלחם כבר ימים נגד אחד (אנחנו מצטטים) "לעזאזל meolo".

ההתנגשות האפית בין המיאולו, מכשיר קטן המשמש להתאמת הנר, לבין הקברניט, לעת עתה הסתיים במעין עניבה, אך אנו חושדים שמדובר בהפוגה זמנית בלבד.

המאולו בוגדני ומאיים לנקום. אבל בואו לא נתבלבל: מצאנו את עצמנו בשעה 6:25 על רציף המעבורת וצועקים לטלפון, "איפה הגעת? רוץ, המעבורת עוזבת!"

כולם קשיים, ובמסלול, חלקם מגיעים למעבורת בשערה

הקפטן ואחד הנערים, עד רגע לפני התחייבות למשימת הכביסה/מייבש/מיולו, מגיעים בריצה עם נימוק תקף: "המייבש לקח 12 דקות".

ובכן, בינתיים ניהלנו שיחה עם משרד הכרטיסים של המעבורת שמתוודה לדעת כמה מילים של איטלקית.

הראשון הוא "שלום", השני הוא "מהומה". אנחנו תוהים למה אנחנו צריכים להתפרע על המעבורת מהנמל הישן של מרסיי ל-l'Estaque.

האסטאקה הייתה בעבר נמל דייגים קטן, היא התפרסמה מכיוון שהיא נצבעה על ידי סזאן וכמוהו ציירים מפורסמים רבים אחרים או פחות.

כיום היא משולבת במטרופולין מרסיי אך לא איבדה את "האוויר המלוח" שלה: יש מספנות, מרינות עם סירות מפרש, חופים פופולריים.

המטה של תלסנטה זה ממש בסמוך לים, בסמוך לכיכר המספנה, למעשה המקום נראה כמו מספנה ישנה, ​​ולמעשה הם מסבירים שכאן בנויה סירת מפרש באורך של 19 מטרים שמסתובבת ברחבי העולם.

על המזח, מול מגרש עץ ענק, בכניסה לבניין יש סירה קטנה שהפכה למעין ספה חיצונית.

אנו נמנעים מכך מכיוון שהאוויר חזק ואנו מחפשים בבר המכולות בו יש ארוחת ערב.

Auberge Espagnole, נכתב על ההזמנה. כלומר, כולם הביאו משהו ביתי.

כולנו חוץ מאיתנו, שחשבנו שזו ארוחת ערב ספרדית, עם פאייה או משהו כזה.

הבחירה באי-אלימות היא בחירה רדיקלית הדורשת עקביות

אנו מגיעים בידיים ריקות אך מצד שני רעבים כמו זאבים ומכבדים את הכלים של אחרים שהם באמת טובים.

מול המזנון אנו מדברים על מרץ, על ימי השייט הראשונים שלנו, על המצב בים התיכון, על המהגרים.

כמו כן, כיצד גם במרסיי גל חוסר הסובלנות צומח ברציפות (העיר היא המטה המבצעי של SOS Mediterranée) אך גם של החוויה של מנהג פציפיסטי ולא אלים שמגיע מבפנים, מחיפוש פנימי.

זה אולי נראה כבחירה אינטימית מדי בעולם שחוצה רוחות מלחמה. זה לא ככה.

הבחירה באי-אלימות היא בחירה רדיקלית הדורשת עקביות בין פנים לחוץ.

עשה שלום עם עצמך כדי להיות בשלום עם העולם ובעולם. מארי, למשל, בחרה להשתמש בשירה ככלי לשלום.

שרים למען השלום, שרים יחד בזמן שאנחנו מקשיבים לאחרים כדי להיות מסוגלים להצטרף לקולות. וכך אנו עושים: אנו שרים, מדברים ומקשיבים לחוויות של אחרים.

נקיים את ההבטחה לחזור בחודש מרץ

כמו פיליפ, מעמותת Voices de la paix ב Mediterranée.

מלחים מזדהים זה עם זה ועם פיליפ אנו מכירים את עצמנו כצוות: הוא מספר לנו מה העמותה שלו עושה בכך שהוא מלמד ילדים לנווט.

בספינותיהם יש מפרשים צבועים בציורי שלום, יש אחת המוקדשת למללה עם דימוי פניה של הילדה הפקיסטנית, זוכת פרס נובל לשלום.

בסוף אחר הצהריים, יחד עם דגל עם המילה פאיקס, הוא נותן לנו נר מצויר קטן שילווה אותנו בטיולנו לים התיכון.

אנו מבטיחים לחזור למרסיי בחודש מרץ להביא אותה אליכם. הבטחה אמיתית, מלחים, בניגוד למה שמאמינים, תמיד מקיימים את הבטחותיהם.

למחרת בבוקר פיליפ בא לברך אותנו. הוא עוקב אחרינו עם גלגל המזלות שלו דרך הנמל הישן. דגל השלום מנופף.

אנו מברכים אותך על ידי ביטול הנר השלום הקטן שלך על הגשר. אנו גולשים שוב. סביבנו צליל הים, כמו שיר של שלום.

קד אל ברצלונה.